“רֵעִי וִידִיד נַפְשִׁי” אִישׁ אֶל אָחִיהוּ

קֹרֵא, וּבְקוֹל גָּדוֹל, אַךְ בִשְׂפָתַיִם;

“אָחִי אַתָּה” כֻּלָּם מִלִּים יוֹצִיאוּ

אַנְשֵׁי תֵבֵל, שָׁוְא וּלְמַרְאֵה עֵינַיִם.

מִי זֶה יִשְׁוֶה לִבּוֹ אֶל דִּבְרֵי פִיהוּ

יִתֵּן כֹּפֵר רֵעוֹ בִּזְהַב פַּרְוַיִם?

מִי תַחַת רֵעֵיהֶם נַפְשָׁם יָבִיאוּ

לַחֶרֶב, לָרָעָב אוֹ לִנְחֻשְׁתַּיִם?

דָּוִד וִיהוֹנָתָן, לִידִידוּת פֶּלֶא;

אֵין עוֹד, אֵין עוֹד אַחֵר, וּשְׁנַיִם אֵלֶּה

לָכֵן יוּחָקוּ עַד עוֹלָם בַּסֵּפֶר.

בֶּן־אָדָם! בַּקֵּשׁ נָא: רַק אִמְרֵי שֶׁפֶר

תִּמְצָא, אִישׁ אִישׁ רַק אֶל בִּצְעוֹ כֹּרֵעַ.

אַיֵּה אֵיפֹה אֹהֵב, אַיֵּה הָרֵעַ?