מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן מֵאָז עָמָדוּ

בּוֹנִים מְגוּרֵיהֶם עַל אַבְנֵי בֹהוּ;

אִישׁ אִישׁ בְּחֶזְיוֹן שָׁוְא לֹא קָם כָּמֹהוּ.

הִתְנַקְּשׁוּ, בִּשְׁחִיתוּתָם נִלְכָּדוּ.

וּלְפִי הֲתֻלֵּיהֶם יַחְדָּו נוֹעָדוּ

כָּל־יֹרְדֵי דוּמָה בִמְחִלּוֹת תֹּהוּ;

וַיַּאֲמִינוּ בָם, כִּי בֹא יָבֹאוּ

לָמֹץ דְּמֵי לֶב־אִישׁ עַד יִתְפָּרָדוּ.

אֶל־שֹׁכְנֵי עָפָר תִּפְלָה יִתֵּנוּ

אַךְ בֶּאֱנוֹשׁ הַיּוֹם רַבִּים יָגִילוּ

לָמֹץ דְּמֵי נָקִי חַי חָי עוֹדֶנּוּ

בִּצְעָם בְּעשֶׁק וּרְמִיָּה יַגְדִּילוּ,

וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: סוּרָה מִמֶּנוּ!…

הַבֹּעֲרִים בָּעָם, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ?