יָרֵא וְרַךְ לֵבָב! וְאֵיךְ פָּחַדְתָּ

לַיְלָה וְיוֹמָם עַל דְּבַר אִשְׁתֶּךָ?

וּלְבָשְׁתְּךָ כָזֹאת, לְחֶרְפָּתֶךָ,

כִּי עַרְשְׂךָ בִּכְסוּת רְתֵת רִפַּדְתָּ.

הִנֵּה כְאַיָּלִים הֲלֹא רָקַדְתָּ

מִפֹּה וְגַם מִפֹּה; בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ

רַעַד וּפַלָּצוּת, סְבִיבוֹתֶיךָ

פַּח יוֹקְשִׁים תִּרְאֶה וְלֹא נִלְכַּדְתָּ.

הַשְׁלֵךְ מְעִיל קִנְאָה, וְסוּת הַפַּחַד

מֵעִמְּךָ הָסֵר; וְשִׂימָה שֶׂבֶר

עַל יַעֲלַת חֵן אוֹתְךָ אֹהֶבֶת.

בִּזְדוֹנְךָ וּבְמֶרְיְךָ גַּם יַחַד

אִם תַּעֲמֹד תִּהְיֶה לְךָ אֹיֶבֶת,

וּשְׁחוֹק יְהִי שִׁמְךָ בְּפִי כָל־גֶּבֶר.