אָז מִקֶּדֶם הִפּוֹקרָאטֵי, גָּאלֵינוּ,

כָּל־עֵשֶׂב מַכִּירִים, נֶגַע וָקָרֶץ;

הוֹרוּ מַה־טּוֹב מָה־רַע לִגְוִיָּתֵנוּ,

וּרְפוּאָה וּתְעָלָה נִרְאוּ בָאָרֶץ.

אָז מִקֶּדֶם חַיִּים הָיוּ חַיֵּינוּ,

עַל כִּי בִכְתָבֵיהֶם מַשְׁבִּיתִים פָּרֶץ;

אַךְ לַמָּוֶת עַתָּה הָיוּ יָמֵינוּ,

כִּי לַנְחוֹתֵינוּ קָם חָגָב וָשָׁרֶץ.

הֵן כַּמַּיִם כָּעֵת דַּם־אִישׁ יִשְׁפֹּכוּ,

עַד כִּי לֵחוֹ, כֹּחוֹ נֶהְפַּךְ לַמַּיִם;

וּבְכָל־מַדְוֶה קָשֶׁה כַּצֹּאן נָבֹכוּ.

תַּחַת אַדְמַת עָפָר טָמוּן כָּל־פֶּלֶא

שִׂכְלָם, מִי לֹא יֹאמַר כִּי שִׁבְעָתַיִם

הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה?