נִטְעֵי שׁוֹשַׁנִּים לִכְפָרִים אָמָרוּ

נַחְנוּ נִמְלוֹךְ, כִּי יֹפִי לָנוּ, רֵיחַ.

וּכְפָרִים: מִי אַתֶּם? עַל כֹּל נִצֵּחַ

רֵיחֵנוּ גַּם יָפְיֵנוּ, מַה־יָּקָרוּ!

עוֹבֵד שָׁמַע רִיבָם “מַה־זֶּה תִּתְחָרוּ”

אָמַר לָהֶם, וּכְמִתְנַקֵּם, רוֹצֵחַ,

קָטַף כָּל־פִּרְחֵיהֶם; וּבְלֵב שָׂמֵחַ

לֹעֵג לָהֶם, וּלְקַלָּסָה נִשְׁאָרוּ.

הִנֵּה כִּי כֵן יִקְרֶה בֵּין אַנְשֵׁי חֶלֶד,

כִּי מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אִישׁ אֶל רֵעִהוּ:

רַק אָנֹכִי אֶמְשׁוֹל, אֶמְלוֹךְ עָלֶיךָ.

עַד כִּי שַׂר מָוֶת בָּא לִרְאוֹת מַה־יֶּלֶד,

וַיְהִי כִמְצַחֵק בָּם; וּבְרוּם יָדֵהוּ

הֵמִית בָּחוּר וָשָׂב, עָשִׁיר, חֵלֵכָה.