מֶלֶךְ אֱוִיל, עֹבֵד אֱלִילֵי תֹהוּ,

יָרֵא מְאֹד עַם כַּעֲפַר הָאָרֶץ

סָבִיב לְאֹהָלָיו, וּפֶן יָבֹאוּ

עָלָיו לְהַשְׁחִיתוֹ וְלִפְרָץ־פָּרֶץ.

זָמַם בְּסִכְלוּתוֹ, בְּאַבְנֵי בֹהוּ

יִתְנַגְּפוּ רַגְלָיו, וְיָבֹא קָרֶץ

אֶל עַם סְגֻלַּת אֵל וְאֵין כָּמֹהוּ

עַד מַאֲכָל יִהְיֶה לְעוֹף וָשָׁרֶץ.

לִבְנוֹ בְעֹר צִוָּה, בְּקֶסֶם מֶרִי

יָאֹר יְשֻׁרוּן חִישׁ וְיֵצֵא צֶפַע

נֶגְדּוֹ, לְהַכְרִיתוֹ בְּעִיר וָפֶלֶךְ.

אַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו שָׁוְא, כְּעֵץ לֹא פֶרִי;

מַחְסוֹם בְּפִי בִלְעָם, וְאָסַף אֶפַע

בָּלָק בְּנוֹ צִפּוֹר לְמוֹאָב מֶלֶךְ.