כִּי אֶעֱבוֹר בַּסָּךְ שְׁנֵי חַיָּי

אֵיךְ עָבְרוּ, כָּלוּ בְּלֹא חֶמְדָּה;

אֶצְעַק וְאֶתְמַרְמַר בְּלֵב דַּוָּי:

תֵּבֵל כְּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה.

זֶה יַעֲלֶה, יוֹרֵד, וְלִבְלִי דַי

זֶה יֶאֱסוֹף לָרִיק שְׁבוֹ, פִּטְדָה;

אַךְ שָׁוְא יְקָר תֵּבֵל לְכָל־הַחַי

יוֹם יַעֲמֹד לַדִּין וְלִפְקֻדָּה.

אֶת־מַעֲשַׂי אֶחְקֹר. וְאֵיךְ אֹמַר:

אֶרְחַץ בְּבֹר כַּפַּי עֲדֵי קִצִּי,

אֶשְׂחַק וְלֹא אֶפְחַד בְּבוֹא יוֹמִי?

שִׂבְרִי עֲלֵי אֵל חַי, וּמִמִּכְמָר

יִנְצוֹר לְבָבִי, הוּא אֲשֶׁר יוֹצִיא

מִמִּסְגְּרוֹת נַפְשִׁי בְּיוֹם קוּמִי.