לָךְ יַעֲקֹב, בִּקְעַת זְהַב פַּרְוַיִם,

שׁוֹשַׁן יְפֵה מַרְאֵה וּבִלְתִּי חֵדֶק,

מוֹרֶה שְׂפַת מִזְרָח בְּעִיר הַצֶּדֶק.

נָאוָה תְהִלָּתִי כְּשִׁבְעָתַיִם.

אֵרְצָה לְךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם

חֹקֵר לְכָל־תַּכְלִית, מְחַזֵּק בֶּדֶק.

כָּל־פֶּה וְכָל־לָשׁוֹן בְּמִשְׁפַּט צֶדֶק

יוֹדוּ לְךָ, אִישׁ תָּם נְקִי כַפַּיִם.

הֵן צוּף וְנֹפֶת יַעֲקֹב הוֹצֵאתָ

מִמַּעְיְנֵי אַרְצִי אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,

וּשְׂפַת יְשֻׁרוּן צִיץ וְזֵר עָדִיתָ.

וּלְךָ תְהִלָּה, כִּי יְקָר הִרְבֵּיתָ

לִמְשׁוֹרְרֵי עַמִּי, וּבָם הִצַּבְתָּ

לָךְ בֵּית זְבוּל, מִקְדָּשׁ מְעַט בָּנִיתָ.