שֵׁם טוֹב מִשֶּׁמֶן טוֹב, יָשָׁר, אִוִּיתָ,

כִּי שִׁמְךָ לִתְהִלָּה נוֹדָע בָּאָרֶץ;

עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁבִי שָׁבִיתָ,

וּבְמַצְּפֻּנֵּי מֶחְקָר גָּדַרְתָּ פָּרֶץ.

בֵּית וּזְבוּל הַמַּדָּע בָּנֹה בָנִיתָ,

עַל־חָסִיד לֹא־חָסִיד חָרַצְתָּ קָּרֶץ;

יוֹמָם וָלַיְלָה בַּתּוֹרָה הָגִיתָ,

קָרָאתָ לִמְקֻבָּל טָמֵא כַשָּׁרֶץ.

אֵל הַשָּׁת בַּטֻחוֹת חָכְמָה אָהַבְתָּ,

הוּא חַיֶּיךָ תָמִיד, אֹרֶךְ יָמֶיךָ,

דִבֶּר וַיִּקְרָא לָךְ יָשָׁר מִקֶּדֶם.

הוֹצֵאתָ נִסְתָּרוֹת מֵאַרְצוֹת קֶדֶם,

שָׁאַבְתָּ מִמַּעַיְנֵי דָת מֵימֶיךָ,

לָכֵן זִקְנָה שֵׂיבָה לִרְאוֹת הֵיטַבְתָּ.