הֵן אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמַּיִם,

בֶּטַח, וּכְחֹם הַיּוֹם, שָׁמָּה אָנוּחַ

תַּחַת סֻכַּת פֹּארוֹת וּלְצֵל תַּפּוּחַ,

לַחְקֹר נֹעַם תֵּבֵל וִיפִי שָׁמַיִם.

שָׁם הַיְסוֹדוֹת אָבוּר גַּם שִׁבְעָתַיִם,

הַמַּיִם הָאֵשׁ הָאָרֶץ הָרוּחַ.

עָלֵימוֹ מִלָּתִי עַד שֶׁיָפוּחַ

הַיּוֹם, בַּיְתָה אָשׁוּב בֵּין הָעַרְבַּיִם.

עַל מִשְׁכָּבִי אֶחְשֹׁב: וּלְמִי כָל־אֵלֶּה

בָרָא הָאֵל, לוּלֵא יֵיטִיב לַגֶּבֶר,

וּלְהַפְלִיא לוֹ חַסְדּוֹ עֵצוֹת וָפֶלֶא?

אִם כֵּן אֵפוֹא, אֵיךְ, בֶּן־אָדָם, כָּל־פֶּשַׁע

תַּרְבֶּה, תִּמְרֹד, תִּשְׁכַּח אֵל מַשְׁבִּיר שֶׁבֶר,

וּבְיוֹם רָעָה תִּשְׁאַל וּתְקַוֶּה יֶשַׁע?