אֵלִי       וְצוּר מַחְסִי וּמַשִׁבִּיר שֶׁבֶר

         הַקְשֵׁב תְּחִנָּתִי אֲשֶׁר אַפִּילָה!

         לִבִּי יְהִי תָמִים עֲדֵי הַקֶּבֶר

         כִּי כֵּן הֲדַר תִּפְאַרְתְּךָ אַגְדִּילָה.

הָסֵר      חֳלִי מִנִּי, שְׂאֵת וָשֶׁבֶר,

         מִמַּתְּנַת כָּל אִישׁ, אֲהָהּ הַצִּילָה

         נַפְשִׁי! אֲנִי אֶפְחַד וְאָגוּר גֶּבֶר,

          אֶבְטַח בְּךָ, וּלְיֶשְׁעֲךָ אוֹחִילָה.

עוֹד       מִמְּךָ אֶשְׁאָל: בְּרֹב חַסְדֶּךָ

         עֹשֶׁר וְרֵשׁ הַרְחֵק; בְּעוֹז יָדֶךָ,

         חֻקִּי תְנָה יוֹם יוֹם לְהַטְרִיפֵנִי.

אָנָּה       אֲדֹנָי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ,

         שִׁמְעָה תְפִלָּתִי; וְהַצִּילֵנִי

         מִרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִי.