מרגיזי פניך אֵל יעקב סלה

זֶה      דוֹר סוֹרֵר, מֹרֶה, וּמְלֵא כָל-מָעַל;

         דּוֹר נָבָל, לֹא חָכָם; דּוֹר שֹׁד וָשֶׁבֶר;

         דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ אֶל אֵל מִמָּעַל;

         דּוֹר עַז פָּנִים, קָשֶׁה מִנִּי כָל-עֵבֶר.

בָּעֵת הַזֹּאת קֻבַּעַת כּוֹס הָרָעֲל

         הֵן בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל יִשְׁתֶּה כָל-גֶּבֶר;

         כָּל-אִישׁ וָאִישׁ יִכְרַע לִפְנֵי הַבָּעֲל,

         כִּי בַּכֶּסֶף יָשִׂים תִּקְוָה וָשֶׂבֶר.

אוֹי נָא לָנוּ! כִּמְעַט כִסְדֹם הָיִינוּ;

         פֶּרֶץ וָרִיב נִשְׁמַע בִּרְחֹבֹתֵינוּ,

         כִּי מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב לֵבָב פָּנִינוּ.

רֹעֶה יִשְׂרָאֵל, נָא, רַחֵם עָלֵינוּ;

         אִם כֻלָּנוּ כַצֹאן אֶתְמוֹל תָּעִינוּ,

         פָּנֶיךָ אַל תַּסְתֵּר הַיּוֹם מִמֶּנוּ.