אשר פחד קראהו ורעדה, וקורא אל ה' אולי ישוב

               מחרון אפו ולא יאבד.

אִם      אֶשְׁכְּבָה, אִם אֵשְׁבָה צָפֹנָה,

         עֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה עֲלֵי מַלְקֹחַ;

         אִם מַעֲרָב אֶסֹּב אֲזַי תָּבֹאנָה

         כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי כְּקוֹץ וָחוֹחַ;

אִם אֶל פְּאַת מִזְרָח אֲנִי אֶצְפֹּנָה,

         אֵין לִי מְעַט שַׁלְוָה וְאֵין מָנוֹחַ;

         אוֹ אִם לְדָרֹם אֵרְדָה, אֶשְׁכֹּנָה,

         אֶהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם וְאָפֵס כֹּחַ.

עַל רֹב עֲוֹנוֹתַי מְאֹד דַּלוֹתִי;

         הַשְׁקֵט אֲבַקֵּשׁ פֹּה, וּּפֹה אֵין נָחַת,

         מִכֹּה שְׁאוֹל אֶרְאֶה, וּמִכֹּה שָׁחַת.

אוֹי לִי! בְּכָל-פִּנָּה אֲנִי שַׁחוֹתִי;

         אַבִּיט וְאֵין עֹזֵר לְהַצִּילֵנִי,

         אִם לֹא יְרַחֵם אֵל לְהוֹשִׁיעֵנִי.