חָכָם¹⁾ וּמְשׁוֹרֵר שַׂר בָּעוֹז וָצֶדֶק

         לִמֵּד בִּתְבוּנָתוֹ מוּסָר לַגֶּבֶר;

         כִּי מִמָּתוֹק יֵצֵא גַם מַר גַּם מֶתֶק,

         אֹפֶל מֵאוֹר, אוֹ מִשָּׁלוֹם הַשֶּׁבֶר.

כִּי נָחָשׁ וּדְבוֹרָה עַל צִיץ, עַל חֵדֶק,

         לָמֹץ אֶת הֶעָסִיס יִשְׂאוּ הָאֵבֶר!

         רַק זֶה רַעַל זֹרֵק עַל צוּר, עַל בֶּדֶק,

         זֹאת מִפִּיהָ בִּדְבַשׁ נֹטֶפֶת שֶׁבֶר.

אִישִׁים אֶקְרָא! הִנֵּה כֵן אֶצְלֵנוּ:

         עִמָּנוּאֵל שָׁתָה מִמֵּי הָעָיִן,²⁾

         וּשְׁלֹמֹה גָבִירוֹל שָׁתָה כָמֹהוּ.

עַל אֵלֶה אָמְנָה אַל תִּדֹּם בַּת עָיִן;

         בִּי רֹאשׁ שָׁפַךְ רִאשׁוֹן בִּזְמִירוֹת תֹּהוּ.

         וּמְגָדִים הַשֵּׁנִי הִטִּיף אֵלֵינוּ.