לקוח מטרקוואטו טאססו Veglia VII

רוֹפֵא אֱלִיל, תִּקְרָא חָלְיִי קַדָּחַת,

         כִּי אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי יוֹם יוֹם בֹּעֶרֶת;

         עַל מוֹקְדָה תַּחְשֹׁב לִשְׁפֹּךְ מֵי נָחַת,

         אַךְ מַחֲלַת לִבִּי לָךְ מִתְנַכֶּרֶת.

צֵא נָא, רְאֵה זִיקוֹת שֶׁמֶשׁ זֹרָחַת,

         בִּגְדֹל תְּקוּפָתָהּ בִּרחֹבוֹת קֶרֶת;

         תִּהְיֶה כְאִישׁ עִוֵּר נֹפֵל בַּפָחַת,

         אָז עֵינְךָ תִּהְיֶה פִּתְאֹם קֹדֶרֶת.

הִנֵּה כְּמוֹ חַמָּה, לַפִּיד, וָנֶשֶׁק,

         אִשָׁה יְפַת מַרְאֶה אֵלַי נִגְלָתָה,

         וּבְאוֹר בְּרַק חִצָּהּ עֵינִי נִכְסָתָה.

גֵּוִי בְּאֵין מַדְוֶה. אוּלָם רַק חֵשֶׁק

         יַשְׁבִּית יְגוֹן חַיַּי, הוּא יִרְפָאֵנִי;

         רוֹפֵא אֱלִיל, לֵךְ נָא, הֶרֶף מִמֶּנִי.