ביום חתונתו וביום שמחת לבו.

אָבוֹא – וְאֵיךְ אָבוֹא בְּעַזּוּת מֶצַח

         אֶל מוּל פְּנֵי חָתָן, פְּאֵר כָּל-גֶּבֶר?

         אָבוֹא – וְאֵיךְ אָבוֹא לְעֻמַּת נֵצַח¹

         לָעוּף כְּמוֹ יוֹנָה וְאֵין לִי אֵבֶר?

אָבוֹא – וְכֵן אֹמַר: סְלַח לָנֶצַח.

         כִּי זֶה זְמַן חֻפָּה וְחֶדְוַת חֶבֶר;

         וּזְרַע בְּשָׁלוֹם בָּר, בְּשַׁלְוָה קֶצַח,

         וּבְכִי וְאֵיד יִהְיוּ אֲחֻזַת קֶבֶר.

עֵץ אַהֲבַת דּוֹדִים בְּךָ יַפְרִיחַ,

         לַחְסֹת בְּצֵל חָכְמָה מְנַת חֶלְקֶךָ

         בַּדִּים וּפֹארוֹת יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

כָּכָה לְדֹר וָדֹר בֵּני גִילֶךָ

         יִקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי צִדְקֶךָ,

         לִתְמֹךְ אֲשֻׁרֵיהֶם בְּמַעְגָּלֶיךָ.