אל מר יחיאל הלפרין
קניתי ספרים לילדים, ואומר אקראם בטרם אגישם לפעוטות. והנה, קורא אני במחברתך “כנור דוד” הוצאת “הנגב”, פרק י"ח, לאמר: “ויהי כאשר ירא דוד מפני בני שאול פן יתחזקו, וקמו עליו, ולקחו ממנו את כסא המלוכה אשר לשאול אביהם – ויצו את אנשי חילו ויהרגו את כולם לפי חרב”…
ואני, אשר לא חונכתי על לחם הקלוקל: “ספורי המקרא” אלא על לחם האבירים: התנ“ך במקורו, הנני זוכר, כי שם כתוב ההיפך ממה שאתה מספר לפעוטות. בשמואל ב' פרקים א' ג' ד' ט' מסופר, כי דוד העניש קשה את אלה אשר עשו רע לזרע שאול, התאבל וצם ויקונן לשמע הבשורות על מות שאול ויהונתן, מות אבנר ומות איש‑בושת, ויבקש למצוא את אשר נותר לבית שאול, “ואעשה עמו חסד”. לשם מה נעשה הסילוף הזה בעובדות המסופרות בתנ”ך? ומה אומר המחבר לשתול בלב הפעוטות, בטפלו שקר על “נעים זמירות ישראל”?
תרפ"ז (1927)