לעיני גדל הילד “עמו” ויהי לנער שימח לב רואיו. ואני ראיתי את הנער בגמלו ויהי לעלם מעורר ברכה. נבון היה ונקי הדעת, רחמן ועז ברוחו, עניו, שקדן, מקשיב וחרוץ מאוד.
מדי פגשי את עמיצור ושוחחתי אתו, אישרתי הוריו והתברכתי בו שאזכה גם אני לגדל בן כמוהו.
חזיתיו בעתיד כאחד מיקירי הבונים את עתיד עמנו, כצור איתן בחומת ארצנו. תמיד עלץ לבי לפגישתי אתו. ובכל מקום אשר פגשתיו, ובכל מצב אשר ראיתיו, אצלה הבעתו עלי רגשות נעימים ומעודדים.
בכל הנוער אשר פגשתי בימי חיי לא ראיתי עלם יקר רוח כעמיצור. והנה איננו!…
אין תנחומים לאבדן עמיצור – – –
תרצ"ב (1931)