אמנם אין ימי האדם עלי ארץ אלא כצל‑עובר, ואולם, בהירצח א. גלותמן – ניתק צל סלע‑כבד בארצנו העיפה!… היהודי הדתי, שעינו מעמיקה לחתור אל נצח‑הנצחים, יאמין כי שנות האדם שהוא עובר על הארץ (בין נצח העבר ונצח העתיד) אינן אלא כמעבר מכר‑נרחב אחד למשנהו דרך “פרוזדור” סימטת החיים הצרה.
ההאמין גם גלותמן בכך, ולכן היה כשקוע במחשבות ובהסתכלויות תמיד?
למעלה מעשרים שנה הכרתי את האיש. יחד עבדנו בעמק‑הירדן, במקוה‑ישראל ובנהלל. רבות התרועעתי את האיש ורבות נהניתי מן “פניניו” החבויות, אשר לעתים גילה אותן כאילו מתוך היסח הדעת.
אכן, עולם עשיר נסתם בפנינו לנצח! אין זאת אלא שהנצח, אשר ממנו נכנס גלותמן אל תוך סימטתנו הצרה, השתוקק לו ומהר לקחתו מעמנו. אכן כבה פנס מאיר בסימטתנו!…
תרצ"ו (1936).