“איש ריב” מוכרח אני להיות לכל אהובי וידידי נפשי. כשל כוח סבלי, איכה אשא את "מוסר כלימתנו? פקעה לה סבלנותי, אי-אפשר לחשות עוד. לדאבוני אני ובניגוד למצווה עלי על-ידי העורך, מוכרח אני לפנות אליכם, חברי האהובים עלי מאוד, הציונים שבאמריקה, הצהובים כירוקים יחד, ולגלות לפניכם את כל האמת המרה; מה אנחנו ומה מעשינו? אנחנו הנני…עצלנים! ולעשות…איננו עושים מאומה שיש בו תועלת לתנועת תחייתנו! צחוק וחרפה לכולנו! במה הצטיינו במשך עשר שנות קיום הסתדרותנו? חפשו בנרות – אם תמצאו במה להשקיט את מוסר חרטתכם! חרטה, – לעג לשטנים. – היש לנו בכלל רגש הנוחם על רפיוננו ועזוּבתנו בפעולתנו לתחיית עמנו?! אוי לו לעם שאנו הננו העובדים לתחייתו! אוי ואבוי לנו שאיננו חלים ואיננו מרגישים במצב אבדנו של עמנו! אנחנו מתאמרים בשם “בוני העם”, “ציונים” אנו קוראים לעצמנו, ומה היא פעולתנו לציונות? חיים אנו באמריקה ארץ החופש, במקום שיש לנו שדה ואפשרות לפעול למען הציונות עשרות מונים מאשר יכולים לפעול אחינו העניים, האומללים, הלחוצים, השדודים והמבוּישים שבכל אירופה; ולבסוף איננו עושים אף את החלק המאה ממה שאנו יכולים לעשות.
עשר שנים קיימת תנועתנו באמריקה, ולא יצרה לה במה לשרוּתה. ואל תחפשו לישב את העזוּבה שלכם בתירוצים רקוּבים: “אין פה קרקע מתאים לבמה יהודית נאה!” המכבי1 יעיד לחובתכם! איה הבמה האנגלית שיצרתם לכם? אולי הירחון “המכבי”הגוסס ומתקיים בנסים – לא בעזרתכם – ובכל חוברת וחוברת יזכירוכם שתעזרו לקיימו, ואתם נשארים לכם שוקטים כרגיל?! ואל תחשבו כי יעלה בידכם לספר מַעשיות, שבאמריקה אין קרקע לשוּם תנועה אידיאלית, כי התנועות האידיאליות שמחוּץ לציונות ישחירו את פניכם! הביטו וראו את התנועה הסוציאלית בארץ זו ובושו! תעיפו עין לתנועה האנרכיסטית והיכלמו ואַל תפצו עוד פה!
קומץ אנרכיסטים וכה מעטים אוהדיהם, ואף חופש אין להם בארץ זו של חופש, ובכל זאת עד כמה פעילים הם! כבר שנים אחדות שיש להם שבוּעון משלהם ועורכיו ירכלו בו בשוק בעצמם למען הפיצו. עכשיו יש להם כבר גם עתון יומי, מלבד מאות חוברות שהם מוציאים מדי פעם בפעם. הרכינו ראשכם בפני אנשים כה חרוּצים ומסורים לאידיאלים, בעת שאין להם בזה חופש לאידיאלם כאשר יש לנו בשביל האידיאל שלנו. ואל תנסו לתרץ ולאמור: דוקא משום שהללו אין להם חופש כאן על-כן הנם פעילים, כי כל שלחוצים יותר – יותר יקריבו קרבנות. ובכן “שוטים” נחוּצים לכם להפעילכם! הבו שוטים! עבדים הנכם שאינם עובדים אלא למראה השוט! אבל גם בזה אין אמת. הנה הביטו וראו את חברינו “הציונים הטריטוריאליים” וגם את חברי “פועלי ציון”, כמה הרחיבו צעדיהם ופעלו גדולות במשך החדשים המעטים מאז התארגנו! ובכל ההסתדרות הציונית כאן, המונה מספר לחבריה שהוא כפל כפליים למספר חבריהם של שתי האגוּדות הנ"ל גם יחד, מה פעלה הסתדרותנו במשך הזמן הארוך שהיא קיימת? קיימת?! אם רשימת שמות על גבי נייר קרוּיה קיוּם, אכן קיימת היא ההסתדרות לציוני אמריקה…
איה הבמה שיצרו 20000 “ציוני הרשימה”? אולי “די אידישע פאהן”? סליחה ומחילה מכבודכם! לא אתם יצרתם אותה! אתם פעלתם ליצירתה בדיוּק כמו שאתם עמלים להחזקתה! ואת הנהלתכם אתם מחזיקים?! בכל אחת מחוברותיה נאלצה היא להזכירכם ע"ד חובתכם להסתדרותכם, ואתם?…אתם אמנם זוכרים אותה, אך לא לתת לה את האפשרות לקיוּמה… והאם את עצם האגוּדות אתם מקיימים? לבקר אתם גיבורים! אין דוגמתכם במבקרים! אתם תובעים שילמדו לכם את הציונות? “אבא, איך מעשרים את התבן?” אתם אינכם באים להרצאות בציונות, אתם אינכם באים לאספות הציוניות עד כמה שתהיינה מענינות ומלמדות, ואתם עודכם צועקים “עבודה”! כאילו צריכים להביאה אליכם מעבר לים! והעבודה אשר יתנו לכם אינה למענכם…
ודי בזיון וקצף נמצא עוד בזה, שלהסתדרויות אחרות אתם פעילים, אתם הנכם הקהל הממלא את “גראנד סענטראל פאלאס” כשמקסים גוֹרקי הוא המדבר! אתם מבקרים את הרצאות טשייקובסקי! ומי הוא הקהל המבקר את ינובסקי? אכן זה יכול רק להעיר בנו על עֵרותכם והתענינותכם בכל דבר שיש ללמדו ולדעתו, ואולם זה מגדיל יחד עם זה האשמתכם: כי רק לציונות שאתם קוראים בשמה הנכם נרפים ועצלנים!
אהה! עד מתי יהיה ככה? עד מתי “תהיו נוטרים את כל הכרמים וכרם שלכם לא תיטורו!”
הוו ראוּיים לשמכם! עשו מה סוף-סוף!
תרס"ו (1906).
-
המכבי (מאקאבייאָר), ירחון ציוני באנגלית שהופיע אז. ↩