בחודש תמוז גלויות כבר תוצאות השנה, בכל מקצועות החקלאות אצלנו. לפני אלפי שנים היתה ארצנו בעונה זו, צוהלת בשמחת הקציר והאסיף. ברינה קצרו. ואנחנו עתה, בדמעה גם נקצור, וביגון נאסוף, בין אם מעט וגם אם רב יבול אדמתנו; רוח היתמות תלונו, כי טרם השלכנו את כל יהבנו על האדמה אמנו, כי היא תכלכלנו.

לאדם ועם, אשר באדמתם שרשם, נעוצות עונות הקציר בעונות הזריעה, ועונות הזריעה בעונות הקציר. את אדמתם לא ימירו, ומעבודתם לא יואשו, אם רב ואם מעט תנובתם, כאשר לא יואש עץ השדה אם גשומה ואם שחונה שנתו, ורק יוסיף להעמיק שורש, ולהרחיב נופו. ואולם אנחנו, שנה שנה, בעונת הקציר והאסיף, עם תלשנו את קטניותינו מן השדה, תפעמנו ההרגשה כי תלושים גם אנחנו מן השדה, אשר בזעתנו, ולפעמים גם בדמינו, הרוינוהו השנה. והכל עלינו להתחיל מחדש: “תקציב” חדש, “תכנית” חדשה, ולרוב גם “חברים” חדשים (לקבוצה), וגם “מקום” חדש, לעתים קרובות. כגלגל לפני סופה וכמוץ לפני כל רוח… ניזרה.

כל רוח מזעזעתנו ממקומותינו ומשנה את עבודתנו. אם יקרה וענף ממשקנו לא הכניס לנו השנה, הרי אנו מזניחים אותו בשנה הבאה, מבלי העמיק חשוב אף רגע, שמא יעברו הגורמים אשר הסבו להפסד השנה. ומבלי דעת כי “הרואה בשוק” המקורי, יזרע אל הפסד תמיד. ורק הזורע שנה שנה, הוא משיג גם את השוק הטוב.

ואשרי העובד אשר אין חייו תלויים בשוק, כי ייסד את משקו על כל ה“ענפים”, שיספיקו לו די צרכיו. ורק את העודפים מצרכיו יוציא לשוק, ומכיון שמרובת-הצורות היא תנובתו, ממילא בטוחה הכנסתו כי לא תזער.

“הכנסות מהשוק”! והיש לנו אף משק אחד, מעורב במידה כזו, שלא יאולצו עובדיו להוציא את כספם אל השוק, לקנות את צרכי שולחנם?…

ובחודש זה הנה תקציבים חדשים, ותכניות חדשות. והאמנם מן הנמנע הוא לסדר, כי בשנה הבאה יהיו במשק כל הענפים כדי לספק את כל צרכי השולחן אך ורק מהמשק עצמו?!… קשים הסידורים, ואולם רק בתחילתם. – ושבר יהיה לנו רק ממשקינו המעורבים. ולא מחנויות הפירות ואף לא מחנויות הדגן, ולא מחנויות הירק, וגם לא מחנויות החלב או חנויות הביצים. – – –

תמוז, תר"פ (1920).