כל אשר חי, נצרך הוא למזון. או במלים אחרות: הוא נצרך לזרם בלתי-פוסק של אותם החמרים אשר מהם צורף, ואשר יחדשוהו בלי הרף ויחיוהו. דבר זה צריך להיות מובן מאליו לכל מי אשר יבוא לחשוב ולדון ע"ד מזון. ומהמושג “חי”. לגבי הצורך במזון, לא צריך להוציא גם את עולם הצומח, אם כי זה מקבל את מזונו באופן אחר, מאשר יקבלו בעלי החיים את מזונם הם. (אמנם גם אין קו מבדיל, בנידון זה, בין עולם הצומח לעולם החי. וישנם בעלי חיים הקולטים את מזונם בצורה ודרך הצמחים. ומהצד השני ישנם צמחים הטורפים בטרפיהם רמשים שונים, ומעכלים אותם כדרך בעלי חיים). וכלל לא יהיה משגה להרחיב את המושג “חיים”, עד אשר יקיף לא רק את בעלי החיים והצמחים, כי אם גם את כל אשר ביקום, את כל אותם היסודות אשר מקיבוצי הרכבותיהם השונות מתגלות לעינינו “צורות החיים” המוכרות לנו.
ישנה הרשות להניח, כי נשמת החיים שופעת בכל אחד מן היסודות הנפרדים, הראשונים, אשר באי-אלו מצרופיהם אנו תופשים, בחושינו, צורות חיים הקרובות לצורות חיינו אנו, ונואיל להכתירן בשם החיים, כי רק קצרה השגתנו מהבחין את גילויי החיים הראשונים, אשר יפכו בתוך כל אלה יסודות היקום הנצחיים עד אשר יתלכדו ויתמזגו רבים מהם יחדיו, כדי להפנות את קרני חייהם ל“פריזמת” תחושתנו “שתומת העין”…
ביסודות הראשונים, המצוקים והאויריים, זורמים כנראה החיים מהם ובהם. נושמים הם את מרוץ חייהם ישר מן הארץ וכל “גרמי השמים”, מהם ובהם חייהם, לא יוסיפו ולא יגרעו עד נצח; ואולם צורות החיים המורכבות נצרכות לחיבור תמידי את זרם החיים המפכה בתוך היסודות הראשונים האלה, לחדשם ולמלא את הפרדתם התמידית. ואופן החיבור הזה שונה בצורות החיים השונות: מערכת הצומח מחוברה לזרם חייה באופן ישר כמעט, יונק הוא בעיקר מהיסודות הראשונים בהרכבותיהם הפשוטות או בצורותיהם הנפרדות. יונקים הם הצמחים חומר יסודי, עפרי (בלתי-חי לעינינו), ומהם מהווים הם את חייהם. ואולם מערכת החיים מחוברת לזרם חייה באופן אמצעי, בעלי-החיים קולטים את היסודות הראשונים (מזונם) כמעט רק בצורותיהם המורכבות.
תמוז, תר"פ (1920).