– – – כל הויכוחים על אודות המפלגות וההסתדרות הם מיותרים, לפי דעתי. לא צריך לבכות. צריך לעבוד ולעשות. ואם ההסתדרות תעבוד, ממילא תרכוש את יחס החברים. אמרו פה כי החברים אינם צריכים לחלק את עבודתם להסתדרות ולמפלגה. זה לא נכון. אני מעמיד את הפרט, את האינדיווידום, במרכז הכל, ואיני רוצה להגדיר אותו. יחיה לו איש איש לפי נטיתו, ואז תיברא החברה הכי צודקת. נפש האדם – היא פלג זורם. הפרט הוא יסוד עולם, ויסוד העוול מתחיל תמיד ביחסים ההדדיים בין הפרטים. אני נגד ניצולו של הפרט אפילו על-ידי החברה כולה. החברה אינה רשאית לתבוע מן הפרט, שיתן לה יותר משהוא נותן לעצמו. לכל אדם יש יחסים עם קיבוצים שונים, ובאותה שעה שאני חבר ההסתדרות אין היא יכולה לבוא ולתבוע שאתן בתוכה מה שאני נותן למפלגה, הפרט נאמן על עצמו, ואם הוא אינו נותן הרי שאין ביכלתו והרגשתו לתת.

(בועידה של הסתדרות הפועלים החקלאים תרע"ח).