תַּמְרוּרִים אֶבְכֶּה וּמְרֹרוֹת אֶכְתֹּבָה,
אַרְאֶה לַדֹּר וּלְדֹר יָבֹא אֶעֱזֹבָה,
אֹסֶף הָחָצָץ בּוֹ מִלְאוּ אֶת פִּינוּ,
אַבְנֵי הָאֹפֶל מֵהֶם אַנְשֵׁי כֶּסֶל
פָּסְלוּ וַיַּעֲמִידוּ בַּהֵיכָל הַפֶּסֶל;
יִרְאוּ הַסֹּגְדִים לוֹ, אוּלַי יָבִינוּ.
יִרְאוּ עֵינֵיהֶם אֶת תַּבְנִית חַיֵּינוּ,
יֵדְעוּ מַדּוּעַ יִדֹּדוּ רֹאֵינוּ,
מַדּוּעַ הָיִינוּ לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס,
אוּלַי יִתְעוֹדְדוּ לִתְקֹן הַמּגְרָעַת
וּלְפַלֵּס אָרְחָם בִּתְבוּנָה וָדַעַת,
לָשׂוּם אֱמֶת לַקָּו, שֵׂכֶל לַפֶּלֶס.
שִׂימִי תַּמְרוּרַי אֶל נֹכַח פָּנַיִךְ,
שִׂימִי, בַּת-עַמִּי, לַדֶּרֶךְ עֵינַיִךְ
בָּהּ נָחוּךְ זֶה כַּמָּה, יַנְחוּךְ גַּם עָתָּה;
שִׂימִי וּדְעִי מִי מָסַךְ סַף הָרַעַל,
מִי הֵסַב לָךְ עָנְיֵךְ, יַד מִי בְּמַעַל,
כִּי יָרַדְתְּ, כִּי תֵרְדִי עוֹד מַטָּה מָטָּה.