לפני עשר שנים, עם יסודם של המושבים הראשונים בעמק, נמצאו רבים בתנועת העבודה, אשר פקפקו באפשרות קיומם של המושבים בתחומי השאיפות החברתיות של תנועת העבודה. פקפוקים אלה היו כה רבים, עד שגם ללב החברים שבמושבים הוטלה חרדה ודאגה רבה, פן לא יוכלו עמוד בפני לחץ המסיבות שבעול המשק הכבד, ובמשא העבודה הקשה והחיים הרועצים; וסופם להיות כושלים ונידחים ממסילת התום והיושר שבחקלאות אשר התיצבו עליה. – אכן בנוגע להצלחתם החמרית של המושבים לא נמצאו מפקפקים לא בתוכנו ולא מחוצה לנו. הערכה זו לצורת ההתישבות שבמושבי העובדים נפגשה אז, בכל שדרות עמנו אשר התענינו בהתישבותנו, בהערכה הפוכה לצורת ההתישבות השניה – הקבוצה; כולם היו אז בטוחים מצד אחד כי בעצם צורת ההתישבות הזאת – הקבוצה – חתום הערבון המחלט לפסגת הצדק והיושר בחיים החברתיים, ומצד שני פקפקו רובם ככולם באפשרות הצלחתן המשקית והחמרית של הקבוצות, עד שגם ללב החברים שבקבוצות עצמן הוטלה החרדה והדאגה לגורלם המשקי והחמרי.

כיום עדים אנו לכך שהמצב החברתי במושבים, אף אם אינו מבריק ביותר, איננו בכל אופן מתחת לגובה (סטנדרט) החברתי שבהסתדרות העובדים בכללה. וכן אין המצב המשקי בקבוצות נופל כיום מן המצב במושבים. ומי יודע אם למצב זה לא גרמה, במשקל מכריע, אותה הדאגה והחרדה שבלב החברים בשתי הצורות האלה גם יחד, אלה לגורלם החברתי ואלה לגורלם המשקי. – אמנם אין עדיין “לגמור את ההלל” לא על המצב החברתי במושבים ולא על המצב המשקי בקבוצות, אבל “לברך את הגומל”, על זה שעברו את הנסיון בשלום, אפשר כבר בכל אופן.

אכן אין עדיין לגמור את ההלל גם על המצב המשקי-כלכלי במושבים, אם נבוא להסתכל ולראות באיזו מידה נמלא הבטחון בהצלחתם המשקית. –

* * *