שאפנו בנהלל ונשאף להגיע לחיים שלוים בעבודתנו על אדמת עמנו, בלי דיש ובלי עושר ורק לחם לאכול ובגד ללבוש, ורוח נכונה את אלוהים ואדם. אנו גם שרטטנו לפנינו ביחידות ובציבור את הדרך להגיע אל כל זאת והעמדנו ציונים עליה לפנינו. ובידענו כי על פת לחם יפשע גבר, וכי פשעי יחידים ינגעו מהר את כל הציבור וחוזר חלילה, נסינו ראשית כל לתכן תכניות משקיות כלכליות: א) קבענו שמשקנו יהיה מעורב מכל ענפי החקלאות המתאימים לאזורנו. ראשית כדי להבטיח קודם כל את כל ההספקה לבית; ושנית כדי להיות מוכנים למקרים אשר יכזיבו ענף אחד או משנהו, בשנה אחת או שניה, ואזי נמצא את מצרכינו ביתר הענפים. ב) תיכנו – בשנות עבודתנו הראשונות בנהלל – שדבר כל ענף וענף במשקי חברינו יבורר וילובן מכל צדדיו בפני כל ציבורנו, כדי שנלמד הדדית את הכיוון הכללי של הענף, לשגשוגו והכנסתו הטובה. ואף קבענו אז, בימים ההם, כי נהלל בכללה תדאג לסדר בכל ענף וענף את אותם הצדדים, אשר יקשה לפרט לעשותם לבדו. ולדוגמה: ההדרכה המקצועית בכל ענף; בדיקת השומן בחלב כל פרה לשם בירור וקיום הפרות הטובות ביותר; ההגנה הכללית על שטחי מטעים בפני רוחות ומזיקים שונים, וכדומה. שתי התקנות המשקיות הנ“ל ודומיהן היו מכוונות להרחיק בכל האפשר את הגורמים להיות בנו אביון. אך גם למקרי אסון ופגע והדומה לזה דאגנו, ותיקנו את העזרה ההדדית בעבודה, בעבודת אדם ובעבודת בהמה וגם ברכוש, כהבטחה הדדית מכשלון. ג) וגם את זאת ידענו, כי עודפים מתוצרתנו נאולץ למכור בשוק למען קנות את החסר במשקינו. ורבות ראינו עובדי אדמה “הורגים את זמנם” בזיזי שווקים ואף נכשלים בנפתולי “הסחר-מכר” של השוקים – ונאסור על עצמנו את הקניה והמכירה הפרטית ויסדנו מוסדות משותפים לכך. ד) ובידענו כי בין משלמי שכר ומקבליה מתגלים תמיד (בעטיו של נחש) תהומות מרי ורמיה, נעות-לב וצרוּת עין – אמרנו למנוע את זה ממחננו ע”י היותן אחד ומאוחד מחברים לדעה ושותפים לעמל, החקלאים כבעלי המקצוע, ובעלי המקצוע כחקלאים.

לבעלי המקצוע אמרנו לסדר ראשית כל משק ביתי בשביל האשה, במשק הביתי אשר הנשים מן המשפחות החקלאיות בכפר מטפלות בו. על-ידי-כך תדע משפחת בעלי המקצוע: א) מהו הלחם אשר יוציאו החקלאים מן הארץ; ב) מהי מידת העמל והעצבון שמשקיע החקלאי באדמה, ואת מלחמתו את הקוץ והדרדר שתצמיח לו; 3) ויהיה העמל לכלכלת המשפחה של בעל המקצוע מוטל על כל המבוגרים שבמשפחה, כמו במשפחות חקלאיות, ולא רק על העובד לציבור בלבד. ובשנית, נסדר את תשלום שכרו של העובד לציבור כמידת ההכנסה הבינונית מענפי המשק, שהגבר במשפחה החקלאית מטפל בו.

הנה כי כן חזינו את חיינו בנהלל בשנותינו הראשונות בה.

והמציאות כיום? – – –

(מתוך הרשימה “פני המושבים לאן?” תרצ"ב).