הַנָּכְרִי / יחיאל מר
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
הוּא עָמַד מוּל הַבַּיִת, חָצֵר וָגַן
וְסָפַג אֶת הַצֶּבַע, הָרֵיחַ, הַקַּו – –
הוּא רָאָה אֶת הַכֶּלֶב יָשֵׁן עַל מִפְתַּן,
הָעֵץ שֶׁהַקַּיִץ הִשִּׁיר לִבְלוּבָיו,
וְהִשְׁקִיעַ נפְשׁוֹ בַּשַּׁלְוָה שֶׁבְּכָאן,
וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו…
אִישׁ לֹא רָאָהוּ. רְדוּמָה הֶחָצֵר.
אִשָּׁה בַּמִּטְבָּח בָּחֲשָׁה בַּמַּחֲבַת;
וְהִקְשִׁיבָה לִבְנָהּ בְּגוּפָה הַמְזַמֵּר,
וְחָשָׁה זְרוֹעוֹת בַּעֲלָהּ, וַתִּרְעַד.
שָׁלְחָה מַבָּטָהּ לַשָּׂדֶה הַזּוֹהֵר,
בְּחִיּוּךְ, עוֹד מְעַט…
רַק יֶלֶד בַּחַלּוֹן פָּסַק מֵרֹן,
רָאָה אֶת הַהֵלֶךְ, נִפְעַם, וְהִרְגִּישׁ
הַיַּתְמוּת הַגְּדוֹלָה, זֶה יָם-הַיָּגוֹן,
הַדְּמוּת הַשְּׁחוֹרָה שֶׁבְּלֹבֶן הַכְּבִישׁ!
וְיָדַע – הַמָּוֶת הוֹלֵךְ בַּחַלּוֹן,
וַיִּזְעַק: הוֹי, אִמָּא, הָאִישׁ!