כשעמדו לערוך חגיגה לכבוד שניים מהעולים הראשונים של השומר הצעיר, מרדכי שנהבי ואפרים טרטקובר, סירב מרדכי לקיים את החגיגה עם חברו לאונייה:
– אני ירדתי ראשון מהאונייה.
תאוות הראשונות היא עניין רומנטי למדי, אך עשויה גם להיות מחלה: תמהיל של רצח אבות ובדידות נוראה. ובכל זאת: יש שאדם פותח תלם חדש, גם באדמה עתיקה. אין לו ודאות וביטחון, הוא פתוח אל הלא־ידוע. גם אם מבטיחים לו מקום כבוד בספר העתידי או במוזיאון, הוא משאיר רק סימני דרך לבאים אחריו, בתקווה שיוכלו להגיע לפסגות גבוהות משלו, ומוכן ששיכחה של מה שעשה תיתן מקום ליצירה שאינה צומחת מן האין. אין הוא מתכנן חורבות יפות אלא מזמין אנשים ללמוד ולהתנסות.