ברנר תהה תמיד: איך זה יכול להיות שאני כבר לא אהיה ומישהו יקרא מה שכתבתי?
הוא כתב לחיים; לא כדי לשמר אותם, אלא כדי לחיותם. הוא שנא את המוות והתמרד נגדו, למרות שידע שהמוות הגיוני, חזוי, הכרחי. הוא לא כתב כבמצֵבה הסוגדת למוות, אלא לקורא החי. לכתוב את שהוא חי למען המאמינים בחיים, הכואבים אותם, צוחקים, כועסים, ואוהבים. ואף על פי כן. ספר של אדם הוא טיוטה מתמדת לספרו של האדם, לספרה של האנושות. ספרו של יהודי הוא טיוטה ופירוש לספר היהודי שהולך ונכתב, נמחק, מתגלה ונולד.