וַיִּתֵּן יְיָ אֵלַי אֶת־שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים…

וַעֲלֵיהֶם כְּכָל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ

עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.

(דְּבָרִים ט' י')

אַאֲזִין לְאַנְחוֹת נַפְשְׁךָ הַקָּשׁוֹת

וּבְתוּגַת לְבָבִי עֲמֻקָּה

אֶתְבּוֹנֵן אֶל רִכְסֵי הַסְּלָעִים הַכְּבֵדִים,

אֶל כְּבָלִים גְּוִיָּתְךָ בָּם רֻתְּקָה…

הָהּ, אַכְזָר הָיָה זֶבְס וְזוֹעֵם בָּאֵלִים,

לֹא חָמַל בְּדִינוֹ, לֹא חוֹנֵן,

אַךְ שְׁמָעֵנִי, קָרְבַּן הַנָּקָם הָעִוֵּר,

פְּרוֹמֵתֵּאוּס, אֵלַי הִתְבּוֹנֵן!

לֹא גָנַבְתִּי אֶשׁ־קֹדֶשׁ מֵאֵת אֱלֹהִים,

בְּיָדוֹ לִי נָתַן לֶהָבָה

וּלְשֵׂאתָהּ אֶל עוֹלַם־חֲשֵׁכָה וְעַבְדוּת,

לְנָצְרָהּ וּלְשָׁמְרָהּ לִי צִוָּה.

לֹא גָנַבְתִּי אֶשׁ־קֹדֶשׁ מֵאֵת אֱלֹהִים

וְלֹא חִנָּם לִי הָאֵשׁ נִמְסְרָה,

כִּי נָתַתִּי דָמִי, אֶת תַּמְצִית דַּם־לִבִּי

וּמִבְחַר־דִּמְעוֹתַי בִּמְחִירָהּ.

וְעוֹדֶנִּי מוֹסִיף לְשַׁלְּמָהּ עַד הַיּוֹם

בְּמֵיטַב דַּם־לֵבָב וּדְמָעוֹת,

וְדַיָּה לֹא אַחַת מְנַקֶּרֶת חָזִי –

נְחָשִׁים וְדַיּוֹת לְמֵאוֹת

יְעַלְעוּ דַּם לִבִּי הַכָּאוּב, הַדָּווּי,

יְגָרְדוּ פְּצָעַי אֲנוּשִׁים…

הָהּ, מַה דַּל כְּאֵבְךָ, צַעַרְךָ מַה־מִּצְעָר

לְעֻמַּת יִסּוּרַי הַקָּשִׁים!