קְרִירוּת הָעֶרֶב עֵת זוֹלֶפֶת
מֵהַשְּׁדֵמוֹת הַמְנַמְנְמוֹת,
וּמוּל לַמְפַּדָּה, אוֹר שָׁקֵט רוֹעֶפֶת,
בְּרֹךְ־תְּפִלָּה אַתְּ אֶת רֹאשֵׁךְ כּוֹפֶפֶת,
מְלֵאַת עֶדְנָה לֹא־אֲדָמוֹת, –
יְדִידָתִי, עוֹד רֶגַע הִתְפַּלֵּל הוֹסִיפִי
וּרְסִיס־דִּמְעָה נוֹסָף הַטִּיפִי
אֶל נֹאד קָדוֹשׁ, נֹאד הַגְּאֻלָּה.
וְאֶת רֵעֵךְ, אָחִיךְ חוֹלֶה, יָגֵעַ,
שֶׁתַּחַת סֵבֶל־נְדוּדָיו כּוֹרֵעַ
הַזְכֵּר הַזְכִּירִי בַּתְּפִלָּה.
הִתְפַּלְלִי, כִּי עַל נַפְשִׁי דוֹאֶבֶת
אֵל אֱמוּנָה גֵאָה, חָפְשִׁית יַרְעִיף,
כִּי אֵשׁ־לַפִּיד שֶׁל מַחֲשָׁבָה נִשְׂגֶּבֶת
תָּאִיר דַּרְכִּי קָשָׁה וּרְוַת־עַצֶּבֶת,
כְּאוֹר כּוֹכָב מֵאִיר־נָתִיב;
כִּי עֵת אָשׂר עִם גּוֹרָלִי הַבִּישׁ,
מֵעַל פְּנֵי־עַמִּי אוּכַל הוֹבִישׁ
לוּ רַק אַחַת דִּמְעַת־יָגוֹן בִּלְבָד, –
לִקְלֹעַ כִּי אֶעְצֹר עוֹד כֹּחַ
בְּנֵזֶר יִסּוּרָיו, זֵר קוֹץ וָחוֹחַ,
לוּ רַק עֲלֵה־דַפְנָה אֶחָד!