הָעוֹלָם אֵינוֹ זָקוּק לָנוּ.
אֵין צְבָעָיו בּוֹרְקִים יוֹתֵר
גַּם קַדְרוּתוֹ חֲלִיפוֹת – מִנְהָג הִיא.
טַעֲמָם שֶׁל דְּבָרִים – שֶׁהִנָּם וְתוּ-לֹא,
וְאֵין מַשָּׂא-דַּלּוּתֵנוּ מַדְלִיחַ פְּנֵיהֶם,
רֶפֶס-נַפְשֵׁנוּ מֵהֶם וָהָלְאָה.
אִמִּי – הַמַּשָׂא הַזֶּה כָּבֵדכִּמְעַט.
וְגַם אִם אשֶׁר אֵין הוּא,
קָרוֹב הִנֵּנִי.
12.2.72