במסיבת ועדי הפועלים בתלאביב מטעם הליגה הימית

האסיפה הזאת היא תפארת להסתדרות, והענין הזה – ענין הים – גם הוא תפארת להסתדרות. אנו מבקשים בים – וגם מצאנו!– מעוז חדש. עלינו להיות, השנה הזאת ביחוד, גם חזקים וגם נדיבים, נדיבים עם עצמנו. כי הכלי הזה של הליגה הימית מנוף הוא – וברכת המנוף אלינו תשוב.

ההסתדרות בתל־אביב, מובטחני, תמשיך באשר החלה ההסתדרות בחיפה. כאלף חברים מבין חברי ההסתדרות נרשמו כבר בליגה בחיפה. אין אנו גוזרים על חברי ההסתדרות שייכנסו לליגה; אין זאת גזירה אלא רשות. אבל קוראים אנו לכל חבר ההסתדרות, אשר ענין לו בים ובעבודה ימית ואשר גם בימים אלה אין זה למעלה מיכולתו להיכנס כחבר לליגה – לעשות זאת בשבועות הקרובים. כי לא על גאולת הים אנו מדברים לפי שעה – זהו ענין רחוק – אבל על מדרך לכף רגל עברית: בראשונה בחוף, אחר כך לאורך החוף, אחר כך – למרחקים. מדרך כף רגל זה – בכוח ההסתדרות לעזור להקמתו. התרופה שנקבעה – תרומה קטנה, כתרומה לאגודת עזרה, ולא בתרומה לכיבוש – אבל כוחה בזה, שתהיה תרומת רבים. תל־אביב, חיפה, ירושלים והמושבות תיצורנה את הרבבה הראשונה – ולה אני מתפלל. בהביטי על הנאספים כאן רואה אני אותה, את הרבבה הזאת, כאילו היא כבר קיימת.

אדר, תרצ"ז.