עם פתיחת נמל ת"א לנוסעים

עמידה זו של נמל צעיר, בנוי בידי חלוצים ובכספי מתנדבים, תוך ים סוער – עמידה סמלית היא. מפעלנו כולו משול לנמל־הבנין־והשלום בתוך ים מדיני סוער. ויש מי שעומד בעצם הימים האלה רחוק מכאן, במקום שנועד לו, פניו אל הסער – והוא אוסר את המערכה, בשם מפעלו הצעיר והקדוש של עם עתיק וכביר ברוחו.

ברכה לו לחיים וייצמן, מעל הבמה הזאת. וקריאת אזעקה שלוחה מכאן לכל ישראל: עורו, להגביר יד הבנין בימי הפורענות! את אשר הישוב יכול לתת – הוא נותן. עמידה על הנפש – ובנין, התגוננות והתישבות – זו דרכו בישימון יריות ופצצות ורציחות זדון. עובדינו החקלאים, שוטרינו, נוטרינו ושומרינו, נהגינו עזי־הנפש וספנינו וכל עובדינו באשר הם – על משמרתם. הישוב כולו – על משמרתו. אך מפתחות הבנין של הארץ הזאת מופקדים בידי העם העברי. ומעתה מופקד בידיו גם השער הזה, לשכללו ולפארו.

אדר ב', תרצ"ח.