במלאת שנתיים לנמל תל־אביב
קטן נמלנו וצר, אך שלנו הוא.
הספן העברי על משוטיו, הסוור והסבל על מדליהם.
כבר נעשה הדבר חולין למישהו, לא לנו.
פינה זו בצפון תל־אביב – פינת חן היא, פינת יקרת.
“חיבת הנמל” עשתה פלאים בישוב ועוד תעשה פלאים בעם. העם העברי עוד יפאר את שערו. עוד ישכללהו וירחיבהו – ו“כאן יהיה נמל גדול”.
* *★ * *
המסוגל צבור פועלי הנמל, בתור כלל, לשמור על נכס העם, לשקוד על טובת הנמל ולהצעידהו, מתוך מאמצים משותפים עם “אוצר מפעלי ים”, לקראת שיכלול, ביסוס וגידול? היש בצבור פועלי הנמל הרצון החי לאחריות? היש בו הכשרון לכך?
שנתים אלה עונות ואומרות: כן.
הפועל הצליח. הצליח למעלה ממה שניתן לצפות. גם בעבודה, גם בתפיסת סידוריה וצרכיה.
הנמל זקוק לפועליו והפועלים זקוקים לנמלם.
* *★ * *
אמת פשוטה היא.
כל פועל מרגיש ומבין זאת.
על אמת זו מותר לבנות. על אמת זו צריך לבנות.
וככל אשר תמעטנה החציצות בין העובד לבין הנמל, ככל אשר תרבה העמסת האחריות הישירה על כתפי העובד – כן ייטב לנמל ולעובד גם יחד.
אייר, תרצ"ח.