אָמַרְתָּ:

"אֵיךְ נִשְׁוֶה בַּקְּרָב?

הַאִם אַתָּה חִוֵּר, דַּל־כֹּחַ

בְּשִׁיר־תְּרוּעָה תָּבוֹא לִנְגֹּחַ

מַחֲנֵה־אוֹיְבִים כָּבֵד וָרָב?

הֲתַאֲזִין? לֹא מֵהָרִים

פוֹרֵץ גַּל־מַים אַדִּירִים

וְשֶׁצֶף־קֶצֶף יַז בְּנַהַם;

לֹא יַעַר־עַד יָרִיב בְּזַעַם

רִיבוֹ עִם סַעַר וּנְעוֹרִים

בַּמֶּרְחַקִּים הֵדֵי־הָרִים.

לֹא נֶשֶׁר בְּמַשַּׁק־כְּנָפַיִם

יַמְרִיא אֶל מְרוֹמֵי־שָׁמַיִם,

אֶל־קֶרֶב עַנְנֵי־אֵימִים

לִקְרַאת בְּרָקִים עִם רְעָמִים;

שְׁאוֹן דְּגָלִים הוּא וַחֲרָבוֹת…

מִכָּל פִּנָּה, מִכָּל קְצָווֹת

אוֹיֵב פוֹסֵעַ לִקְרָאתְךָ,

גְּדוּדִים, גְּדוּדִים בַּמַּעֲרָכָה.

תַּחְתָּם תִּרְעַד הָאֲדָמָה;

מַשְׂאַת־אָבָק מִתְרוֹמְמָה

מֵאַחֲרֵיהֶם עַד עָבֵי־רוּם;

אֲרִי וָנֶשֶׁר יְשָׁרְתוּם.

יַמִּים וְיַבָּשוֹת כּוֹבְשִים הֵם,

עַל מְלָכִים, עַמִּים חוֹלְשִׁים הֵם

וְאַתָּה עָלוּב!…"

אָכֵן צָדַקְתָּ עַד מְאֹד!

הֲמוֹן גּוֹיִים וּבְרִית אֻמּוֹת…

וְקַרְדֻּמּוֹת וַחֲרָבוֹת…

וְאֵיךְ אֶשְׁוֶה לָךְ בִּקְרָבוֹת?

אַךְ שְׁמַע גִּבּוֹר אָמוּן עַל דָּם,

גֵּא עַל חֵילוֹת פִּרְאֵי־אָדָם!

אֲנִי, שַׁלִּיט בְּמַחֲשָׁבוֹת,

אָמוּן עַל צֶדֶק וּנְכוֹחָה,

לֹא אֶתְקַנֵּא בְגּוֹרָלְךָ!

בְּגוֹרָלְךָ לֹא אֶתְקַנָּא,

כִּי דַרְכְּךָ עֻוְּתָה, עֻקָּלָה,

כִּי הַקִּנְאָה אוֹתָהּ סָלָלָה,

פִּלְּסוּהָ רֶשַׁע וְשִׂנְאָה…

הָהּ, דַּל אַתָּה, חֲסַר־אֱיָל

בְּרֹב שִׁלְטוֹן, בּוֹ תִּתְהַלָּל,

כִּי כְבוֹד־אָדָם אַתָּה שָׁכַחְתָּ,

כָּעֶבֶד בֹּץ עָלָיו הִשְׁלַכְתָּ,

כִּי אֲפֵלָה לְךָ מִשְׂגָּב

וּכְלִי־מִלְחַמְתְּךָ – כָּזָב!

הַשֶּׁקֶר קַל לִי לְהַכְרִיעַ

וּמִפְּנֵי חֹשֶׁךְ לֹא אֶפְחָד:

אֱמֶת־אֱלֹהַּ כְּלִי־זֵינִי הוּא

וְאוֹר־אֱלֹהַּ לִי מִסְעָד.

הִנֵּנִי… אֵש בַּדָּם זוֹעֶמֶת,

בַּפֶּה תְּפִלָּה, בַּלֵּב תִּקְוָה,

מִשְׁתִּי קְרָבוֹת, חַגִּי מִלְחֶמֶת

בְּשֵׁם אֱמֶת וְאַהֲבָה!