דין ישראל, בתקופת ניתוקו מן המדינה, היה מיוסד, בניגוד לערכּאוֹת, על המושג כל ישראל חברים. גם דין ההסתדרות כלול בעצם המושג חברוּת. משפט־החברים הנהו משולב בחוקת ההסתדרות שילוב של קבע.

סימן י"ד בחוקת ההסתדרות אומר:

“כל חברי ההסתדרות חייבים להישפט במשפט־החברים של ההסתדרות ולהישָמע לפסק־דינו”.

תקנון משפט־החברים (פרק א, סימן 1) הרחיב ופירש: “כל חברי ההסתדרות ומוסדותיה”.

על יסוד זה חייב כל חבר וכל מוסד בהסתדרות להיענות לחבר שני או מוסד שני התוֹבעוֹ למשפט־חברים בדיני ממונות (מחוץ להתחייבויות מפורשות בכתב לתשלום כסף בלי תנאי, או משכנתאות, או ערבות בכתב עליהן) ובעניני עלבון וכבוד.

על יסוד זה נתונה הרשות לועד הפועל של ההסתדרות ולכל מוסד ארגוני מרכזי או למועצה מקומית (והוא הדין במוסד מקומי בהסכמת המועצה), או לועדת הביקורת המרכזית וכן לועד המבקר המקומי, להזמין למשפט־חברים חבר או מוסד על פגיעה לרעה בהסתדרות ומוסדותיה או על הפרת משמעת ההסתדרות.

סמכות רחבה זו מחייבת הגבּלה, לבל יסיג הבירור המשפטי את תחומי ההנהלה ההסתדרותית. ההגבלה הוגדרה בסימן 4 בתקנון משפט־החברים:

“ענינים שהועד הפועל של ההסתדרות אחראי להם בפני הועידה או מועצת ההסתדרות, אינם נכנסים לסמכותו של משפט־החברים. הועד הפועל קובע אילו הם הענינים”

יש לזכור, כי גם בתחום הענינים הנתונים לסמכות ההנהלה ההסתדרותית נקבעה מערכת מוסדות ביקורת ובירור, אשר בראשם עומדת ועדת הביקורת המרכזית.

בנוגע לסמכותו היסודית של משפט־החברים, חשוב לציין את זהותו של משפט הבוררים שבתקנות האגודות השיתופיות עם משפט־ החברים (אושרה בהחלטה מפורשת של מועצת חברת העובדים, תרצ"ו).

טבעת־שילוב נוספת היא החלטת הועידה השלישית של ההסתדרות:

“הוצאת חבר מן ההסתדרות או שלילת זכויות מאת חבר אפשרית רק על פי החלטת משפט ההסתדרות (הכוָנה: משפט החברים בכללו)”.

חוּמרה זו, אשר אין דוגמתה בשום הסתדרות ואשר הוכיחה בדרך כלל יתרונות חשובים, הולידה בתנאים מסוימים את ההכרח להקים חומת־מגן כלפי חותרים בזדון, אשר תכלית ההרס מקדשת בעיניהם את כל האמצעים. חומה זו הוקמה בתוך תחומיו של משפט־החברים.

סימן 2 של תקנון משפט־החברים קובע:

“הועד הפועל רשאי להביא משפטים על חתירה תחת קיום ההסתדרות, על הפרת משמעת ופגיעה בזדון בהסתדרות ומוסדותיה לפני “משפט ההסתדרות” שבתוך בית־הדין העליון. משפט זה דן ופוסק בהרכב של שלושה שופטים והוא הקובע את סדרי הדיון”.

לבסוף, יש לראות בהחלט כענף של משפט־החברים את בית־הדין המיוחד לביעור החזיונות של ניצול עבודה שכירה, אשר פשׂוּ בתקופת

הגיאות בתוך הגופים המשקיים השיתופיים של ההסתדרות בחרושת ובתחבורה. בית־דין זה קבע לעצמו, בתוקף הכוח שנמסר לו מטעם הועידה הרביעית, במושב שני, את עיקרי התקנון לפעולתו – ועתיד גם הוא, לאין ספק, בהמשך קיומו, להיות מוּכלל בתוך מסגרת חוקת משפט־החברים.

כסליו, תרצ"ו.