הַמָּוֶת חַי, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת עַצְמִי מִתְבּוֹסֶסֶת בִּתְבוּסוֹתַי לְעַצְמִי

נִשְׁמֶרֶת

לְהִפָּתַח

לְהַפְרִיךְ אוֹתִי מוּל עֲרֵמוֹת הַזֶּבֶל הַיּוֹם

לֹא אוּכַל לִצְלֹחַ רַק אֲנִי לַחֲצוֹת אֶת הַמָּוֶת חַי

הַלַּיְלְבַד

6.7.05