אנחנו חיים כדי למות

שופנהאואר

בְּכָל פַּעַם

שֶׁמְּצַלְצְלִים הַפַּעֲמוֹנִים אֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁמֵּת מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ

אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בִּסְפָרִים שֶׁבְּמִדָּה אַשְׁלָיָתִית נוֹתְנִים לִי אֶת

הַחַיִּים שֶׁאַחֲרֵי

וּכְשֶׁתָּמוּת

אַתָּה

יָמוּת בִּי הָרֹב

הָרֹב מִזִּכְרוֹנוֹתַי יֵאָפֵל בְּצֵל שָׁחֹר

וְלֹא תִּזְרַח עוֹד שֶׁמֶשׁ בָּאִי הַשָּׁכוּחַ הַזֶּה.

אֶתְמוֹל הָיִיתָ לָבוּשׁ בְּחֻלְצָה לְבָנָה שֶׁל רוֹפֵא וְעָנוּד בַּעֲנִיבָה שֶׁל

עוֹרֵךְ דִּין

וְלָבַשְׁתָּ מִכְנָס שָׁחֹר שֶׁל כֹּמֶר.

בִלְבּוּל הַזֶּהֻיּוֹת הַזֶּה עִם

הַחִיּוּךְ הַמְרֻמָּז

הֶעֱסִיק אֶת הַלַּיְלָה הַמִּתְהַפֵּךְ שֶׁלֹּא מֵנִיחַ לִי לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ

וְהִנֵּה הַשַּׁלְוָה שֶׁהִתְרַחֲקָה שׁוּב

בְּכָל פַּעַם

שֶׁאַתָּה מִתְרַחֵק

וְנִכְנָס בִּי

בַּחֲנִית.

2.1.06