וָנֵסֶה מְסוֹבֶבֶת קֶרַח בְּבַקְבּוּק שֶׁל קוֹלָה לְלֹא תָּוִית

מְמִסָּה בְּתַרְכִּיז לִימוֹן שֶׁקָּנְתָה בְּ“נֶטוֹ” שֶׁלְּיַד הַמִּדְרְחוֹב

אֲנִי מְטַפַּחַת אֶת הַגַּב שֶׁלִּי

לְתִפְאֶרֶת הַהוֹוֶה שֶׁיַּפְרִיחַ לִי

עָתִיד מַרְהִיב

הַצְלָחוֹת מְחֻטָּבוֹת

זְמַן לֹא הֻרְגַּשׁ

לֵאָה וְחָפְשִׁיָּה

מְשַׁחְרֶרֶת מַעְגָּלִים חַשְׁמַלִּיִּים

בְּגַלִּים מְשַׁחְרֶרֶת אֶת הַלַּחַץ הָעוֹמֵס

מֵעַל הָרֹאשׁ הַמְעֻטָּר שָׁחֹר

הָאִפּוּר שֶׁל וָנֵסָה וְהַחִינָה שׁלֹּא נִתְפֶּסֶת

יֵשׁ לַאֲהוּבִי הַרְבֵּה שֵׂעָר לָבָן וַאֲנִי

מְלַטֶּפֶת עַשְׂרוֹת מַעְגָּלִים שֶׁחָרְצוּ אֶת הַפִּנָּה שֶׁלִּי

28.5.06