קַח מִצְּבִי כוֹס וֶאֱמֹר לוֹ: “קְחָה/ בַקְבּוּק וְרוּץ לַכַּד וּמַלֵּא וְהָבִיא!”

כִּי יֵש כְּאֵב סָמוּךְ לְלִבִּי, וְיֵש/ בַּכַּד צֳרִי שָׁמוּר לְהָסִיר כְּאֵבִי

הַבָּא בְלֵב נָדִיב - וְיוֹסִיף נְדִי / בוֹת אוֹ בְלֵב רַךְ-לֵב - וְיִגְבַּר כְּלָבִיא,

מֵטִיב לְבַב רַע-לֵב וְלוֹ יִשְׁמְעוּן/ לִבּוֹת כְּמוֹ שָׁמְעָם לְמֶלֶךְ וְנָבִיא.

בַּכּוֹס מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, וְהוּא / דּוֹדִי אֲשֶר חָפֵץ אֲנִי בוֹ וְהוּא בִי.

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר אֶמְצָא גְבִיעִים אֲנִי/ שׁוֹכֵן וְשָׁם אָלִין וְיִיטַב לְבָבִי!