לחנים: עממי, ד. אילת, ב. נגרי
עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ עוֹמֵד,
שַׁח הוּא וְנִדָּף הוּא,
כָּל הַצִּפּוֹרִים בָּעֵץ
מִקִּנָּם כְּבָר עָפוּ.
עָפוּ קֶדֶם, עָפוּ יָם
וְהִדְרִימוּ שׂוּחַ,
וְיָתוֹם נִשְׁאָר הָעֵץ
וּמֻפְקָר לָרוּחַ.
שָׂח אֲנִי לְאִמָּא כָּךְ:
"לוּ רַק, לוּ נָתַתְּ לִי
וְהָיִיתִי כְּבָר עַכְשָׁו
בַּשָּׁמַיִם שָׁט לִי
וְיוֹשֵׁב לִי שָׁם עַל עֵץ
בֵּין עַנְפֵי הָאֹרֶן
וּמַרְדִּים אוֹתוֹ בְּשִׁיר,
בְּנִגּוּן שֶׁל חֹרֶף."
שָׂחָה אִמָּא: “לֹא, בְּנִי,”
וְדִמְעָה הִזִּילָה:
"עוֹד תֶּחֱלֶה לִי שָׁם בָּעֵץ
וְתִקְפָּא, חָלִילָה."
מְבַקֵּשׁ אֲנִי אָז: "דַּי,
דַּי לִבְכּוֹת, הַשְׁקִיטִי,"
וּבִן־רֶגַע לְצִפּוֹר,
לְצִפּוֹר הָיִיתִי.
בּוֹכִיָּה אָז אִמָּא שׁוּב:
"אִיצִיק, אוֹר־עֵינַיִם,
לְפָחוֹת אֶת סוּדָרְךָ
קַח, בְּשֵׁם שָּׁמַיִם.
וְאֶת עַרְדָּלֶיךָ שִׂים,
חֹרֶף בָּא כְּבָר – וַי לִי,
וַעֲטֹף רֹאשְׁךָ הַקָּט –
אוֹי לִי, אַלְלַי לִי.
שְׁמַע לִי, אַל נָא תִּשְׁתַּטֶּה
כְּמוֹ כָּל הַשּׁוֹטִים פֹּה,
אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת
מֵת בֵּין הַמֵּתִים פֹּה."
לְחִנָּם אֶפְרֹשׂ כָּנָף,
לֹא אוּכַל לִפְרֹחַ,
רַב מִדַּי הִלְבִּישָׁה לוֹ
אִמָּא לָאֶפְרוֹחַ.
אָז תָּמֵהַּ וְעָצוּב
אֶל אִמִּי אַבִּיטָה:
הִיא שֶׁאָהֲבָה אוֹתִי –
אֶת כְּנָפַי הִשְׁמִיטָה.
עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ עוֹמֵד,
שַׁח הוּא וְנִדָּף הוּא,
כָּל הַצִּפּוֹרִים בָּעֵץ
מִקִּנָּם כְּבָר עָפוּ.