אינני בא לתת כאן סקירה או הערכה למה שנעשה ולמה שלא נעשה בתחום כנסת ישראל מאז הקלפי האחרונה. אני רוצה להביע דברים אחדים, עצורים מאד, הנראים לי כפתיחה לקראת חידוש בחירתו של הועד הלאומי והנהלתו.
מן הצד המדיני, הסוּגיה של כנסת ישראל צמודה ודבוקה בסוגיה של מדינה יהודית. טוב לה למדינה יהודית שתבוא כהשלמה, כאבן הראשָה, לבנין קיים של שלטון עצמי יהודי. ראִיה זו אינה ראיה חדשה למפלגת פועלי ארץ־ישראל. המפלגה הדריכה את ציבור הפועלים וחינכה אותו לנשיאת עולה של כנסת ישראל, גם כשסמכותה הרשמית, זו שניתנה לה על פי החוקה, צומצמה וצומקה בכונה תחילה. ואין כל ספק כי אנחנו פה הננו אחד העמודים אשר הבית, בית כנסת ישראל בארץ, נשען עליהם. התאַזרוּתנוּ בבחירות האחרונות היתה אחת העדויות לכך.
למעשה, יורשה לי להגיד, לא מצאה מפלגת פועלי ארץ־ישראל עד היום את הדרך הנאותה לא לתיחום תחומים נכונים בין הנהלת הסוכנות לבין הועד הלאומי ולא לצימוּד נאמן של שתי מערכות השלטון העצמי הישובי: זו של תאי הכנסת, הרשויות המקומיות, עם כנסת ישראל המרכזית, הכוללת. הכנסת, כפי יפאני רואה אותה היום, נתונה בין אבן־הרכב של הנהלת הסוכנות לבין אבן־השכב של הרשויות המקומיות. במשך שנות התפתחות הרשויות המקומיות והתגברות כוחה של הנהלת הסוכנות – שתי תופעות מבורכות – נטחנה כנסת ישראל והודקה, עד כי לא נשאר בה כמעט דבר אשר ימשוך את הלב. ויש צידוק לבירור הזה, רק אם לא נרצה להתעלם מראִיית הדברים כהוָיתם.
אין מזל לעני: גם מה שיש לו לוקחים ממנו. ויש מזל לעשיר: גם נכסי אחרים מיחסים לו. עָניה של כנסת ישראל הוא הגורם לכך שגם מחלקת־שתִיה שלה, כמו מחלקת החינוך, ראשה ורובה כמעט בחוץ. בעצם, כל ענין הועדה הממשלתית לחקר החינוך העברי לא בא אלא מתוך רפיונה של כנסת ישראל.
דוגמה שניה של מפעל מצליח, אשר בלעדיו כמעט לא יצויר הישוב בימים אלה – “המגבית להתגייסות ולהצלה”. מי יזקוף את הענין הזה לזכות הועד הלאומי? הוא יוזקף לזכות הישוב בכללו, הוא יוזקף לזכות הסוכנות היהודית, היא יוּזקף לזכות ההסתדרות, אשר לא פעם שמה עצמה מנוף לענין זה. הוא יוּזקף לזכות הנשיאות של “מגבית ההתגייסות”, אשר הוכיחה יכולת נאמנה. אך לא רבים יראו מבעד למפעל הזה את הועד הלאומי. אכן, אין לועד הלאומי כיום השפעה על חלוקת הכספים. בין הועד הלאומי ובין מגבית ההתגייסות וההצלה, מפעלו המוצלח ביותר של הישוב, אין למעשה זיקה ממשית, רק זיקת כבוד.
יכולתי לקרוא בשם עוד כמה דוגמאות – ואלה הן מחלקות בנויות ומפעלים חיים, אשר הגבירו חיל במיוחד בשנים האלה! על כמה מחלקות אשר היה מן ההגיון להקים אותן והיתה החלטה להקימן – אני יכול להגיד רק זאת, שהן נשארו בעולם התכנית והמחשבה, מפאת העדר תיחום נכון בין סמכות הועד הלאומי לסמכות הנהלת הסוכנות והתנועה הציונית. וקודם כל הרי ברור, כי ריכוז הישוב בכנסת ישראל לא יתכן בלי מחלקה מדינית ובלי מחלקה כלכלית – פעילוֹת, מצוידוֹת כהוגן, מטפלות בשקידה בכל ענין וענין ישובי בעתו. חלל הישוב מלא בעיות, מדיניות־ישוביות ומדיניות־כלכליות. והשדה ברובו נטוש ומוזנח.
מן המחלקות הקיימות יש לפני רשימה לא קטנה של אחת־עשרה מחלקות, מהן רבות־פעלים, כמו מחלקת החינוך ומחלקת הצדקה, ומהן כאלה אשר לא ניתן להן לכבוש מקומן בחיי הישוב.
כדי לנסות לתקוף את עניני הישוב, לנסות לגשת אליהם, לנסות לטפל בהם, לנסות לרכז אותם – נחוצים שלושה דברים: אנשים, אמצעים והסתלקות מהשגרה. באמרי: הסתלקות מהשגרה, אני מתכוון לענין מסוים. עלינו לנסות לפתור את השאלה: כיצד לצַמד צימוּד חוקתי את שיטת התאים החיים של כנסת ישראל – העיריות, המועצות המקומיות, הקהילות – אל השיטה המרכזית. עלינו לנסות לבדוק, אם אין לחדש משהו. כל הבנין שלנו הוא ללא תקדים מדיני. פרלמנטים של אומות העולם נוצרו בדרך הפוכה: בראשונה המדינה – ואחריה פרלמנט. והפרלמנט הקם בטרם היות מדינה, מחייב גישה אחרת. לפי עניות דעתי, נחוצה מזיגה. זו נחוצה לא רק לגבי אלה המתגדרים והמתבצרים בתאים המקומיים כדי לנגח את כנסת ישראל, אלא גם לגבי אלה המחשיבים את השלטון העצמי של הישוב, המקיימים אותו, הנאמנים לו. גם הם, כל עוד יהיו תלושים מן המסגרת המרכזית של כנסת ישראל, המסגרת המרכזית תהיה רחוקה מלבם.
נחוצה מזיגה קוֹנסטיטוציונית יסודית של שתי מערכות הכלים האלה, רק אז נוכל להגיד: בוצע הענין של ליכוד הישוב.
אם מועצה זו, לאחר בירור הדברים, תסיק מסקנה מהנדרים אשר נדרה המפלגה לעצמה ולציבור בשעת הבחירות, והיא תעמיד לרשות כנסת ישראל בתקופה זו אנשים, אמצעים ומחשבה – אחשוב כי הגדילה לעשות.
אדר תש"ו.