אִמָּא אֲדָמָה, הַרְבֵּה דְרוּכָה, וּמְרֻחֶצֶת שֶׁמֶשׁ,

שִׁפְחָה שְׁחֹרָה וּגְבֶרֶת

אֲנִי לְךָ, אָהוּב.

מִמֶּנִּי הַנְּמוּכָה, הַנֶּעֱגֶמֶת,

אַתָּה צוֹמֵחַ – גֶּזַע רָם זָקוּף.

וּכְמוֹ כּוֹכְבֵי הַנֵּצַח, וּכְמוֹ מִשֶּׁמֶשׁ הַלַּהֶבֶת,

בָּאֵלֶם הָעִוֵּר וְהַמְמֻשָּׁךְ אֲנִי סוֹבֶבֶת

בְּשָׁרָשֶׁיךָ וּבַעֲנָפֶיךָ,

עֵרָה לַחֲצָאִין, לַחֲצָאִין נַיֶּמֶת,

אֶת הָרָקִיעַ הַגָּבוֹהַּ מְבַקֶּשֶת עַל-יָדֶיךָ.