אנוּ, העברים, חיים עתה בשעת הכרעה גדוֹלה: אנוּ עוֹברים מתקוּפה ארוּכּה, קוֹשמאר ארוֹך, של תוֹרת קיוּם, אוֹ נכוֹן מזה, התחכּמוּת קיוּם, לתוֹרת חיים, אוֹ נכוֹן מזה, לחכמת חיים. תוֹרת הקיוּם עוֹמדת על ההתחמקוּת, ההערמה, ההתחפּשׂוּת וכדוֹמה מן הסגוּלוֹת של הנרדף המשלים עם גוֹרלוֹ. לא כן תוֹרת החיים המיוּסדת על קניינים ממשיים ראשוֹניים גלוּיים לעיני כל: התחבּרות עמית, לשוֹן, כּלי מגן, כּבוֹד לאוּמי, ועל הכּל – כּלכּלה מבוּססת, אדמה. החיים אינם יוֹדעים תחליפים. רק הקיוּם של גוּף חוֹלה מסתפּק לעתים בּרפוּאוֹת בּמקוֹם מזוֹן. כּל הרדיפוֹת, כּל האסוֹנוֹת, כּל הסכּנוֹת, כּל ההתנכּרוּיוֹת מבּית – לא יעצרוּ כוֹח להחזירנוּ אל תוֹרת הקיוּם שעבר זמנה.