סוֹפר, בּדוֹמה לכל בּעל אוּמנוּת, פּירוּשוֹ קוֹדם כּל אדם שיוֹדע את מלאכת הכּתיבה. ואצלנוּ רבּוּ כל-כּך האנשים שאינם יוֹדעים את האלף-בּית של מלאכה זוֹ, עד שניתן לשער כּי הם רוֹב הסוֹפרים בּימינוּ.
יש לאסוֹר, לפחוֹת, למשך עשׂר שנים את העריכה. אוּלי יראוּ בעלי התאוה האלה את עצמם כּמוֹת שהם – ותחלש תאוָתם. אוֹ שיראוּ את עצמם מחוּייבים לשקוֹד בּעצמם על מלאכתם.