רבּוֹתי וחברי!
על דבר קיום קלוב פא“ן ודאי ידוע משהו לכולכם, ביחוד מאחר שקיים גם מרכז עברי של קלוב פאין בא”י. בכל זאת, לשם ברור פעולות המוסד הזה, שהן חשובות בשבילנו, טוב יהיה אם אברר לכם יותר את מהותו ומטרותיו. מלכתחילה היתה מטרתו של קלוב פא“ן בעיקר פציפיסטי. אחרי המלחמה ושנאת הלאומים באה ריאקציה לשלום. ואלה מסופרי העולם, שעוד בעצם שנות המלחמה עמדו כנד בפני המשטמה והאכזריות, יחידים אלה התאספו שנים אחדות לאחר המלחמה ויסדו את קלוב פא”ן, זאת אומרת: פייטנים, אסייסטים, נובליסטים. על שום מה התחברו דוקא סופרים אלה? היתה, כנראה, קרבת בחירה ביניהם. הם הרגישו את עצמם יותר קרובים ברוח. אולי סופרים אלה חשבו את עצמם יותר מסוגים אחרים (מפני שהם יוצרים בעיקר בכוח הרגש) אחראים ליחסים האנושיים בין היוצרים בעמים השונים ושאפו להיות לברית אחים גדולה. אבל במשך שנות קיומו זה תשע שנים, נתברר לחברי הקלוב כי מלבד השאיפה האידיאלית לאחוה ורעות ישנם לסופרים גם אינטרסים ממשיים חיוניים, והם ביקשו דרכים לשמש את האינטרסים האלה. מתחילה נצטמצמו הקונגרסים בקבלות־פנים, בהתועדויות, ברוָחות ותענוגות בשביל המשתתפים, אבל נעשו נסיונות לפרוץ את המסגרת הזאת. וכבר ישנן התחלות של פעולות יותר ממשיות, ביחוד בנוגע לסיוע הדדי של יוצרי העמים השונים בשדה הספרות. לעת עתה הסיוע הזה הוא בעיקר סיוע מוסרי, אך פירותיו יראו בודאי בקרב הימים. קשור קלוב פא“ן קשר אמיץ עם חבר־הלאומים; יש כידוע בחבר־הלאומים מחלקה מיוחדת לקואופרציה בין לאומית בעבודת הרוח, יש שם מדור מיוחד לספרות יפה, והמדור הזה קשור עם קלובי פא”ן והובטחה להם עזרה חשובה. קלובי פא“ן מתאמצים להקל על חלופי היצירות של עמים ע”י יצירת תנאים יותר נוחים בשביל תרגומים משפה לשפה. דבר זה הוא חשוב מאד. רק התחלות נעשו, אבל אם ילכו בדרך זו הלאה, תצמח מזה טובה ביחוד לספרויות שהן זקוקות ביותר לפעולה זו. שלושת או ארבעת העמים הגדולים נהנים מפרסום הדדי בדרך טבעית, ועל־כן הוטל עליהם לעזור בנידון זה לעמים הקטנים, שספרויותיהם אינן יכולות להתפתח כראוי מפני הריזוננס המוגבל והחלש שבתחום עמיהם. ובאמת אנו רואים, כי באי־כוח הספרויות הגדולות בקלוב פא“ן מתיחסים בנדיבות לספרויות הקטנות ומביעים תמיד את נכונותם לסייע להוציאן מן המחבוא. אם הספרויות הקטנות זקוקות לעשית אזנים כזו, הספרות העברית על אחת כמה וכמה. אנו יודעים, כי על הספרות העברית סתם העולם את הגולל. וגם חלק גדול של בני עמנו אינו יודע או אינו מודה במציאותה של ספרות עברית חיה. רוב הספרים בלשונות הזרות העוסקים בתולדות הספרות העברית מגיעים רק עד תקופת ההשכלה ומספרים איך עם הסקולריזציה חדל העם העברי להיות עם ואיך שרידי יוצריו נתאחדו עם הים הגדול של העמים. רק ספרים מעטים מאד, כמו ספרו של דיליץ', מטפלים בספרותנו החדשה, וגם אלה לא בזו של התקופה האחרונה. בכל אופן על תקופת התחיה שלנו ידוע בעולם מעט מאד. ישנם תרגומים אחדים, לא מספיקים בהחלט, של שירי המשוררים החדשים שע”י נודעה הספרות העברית בעולם. הספרות העברית זקוקה להכרה ידועה מצד העולם התרבותי, גם של הגויים וגם של היהודים. יותר מספרוּת אחרת, דוקא מפני מצבה המזולזל כלפי פנים. אני חושב שלא אגלה חדשות בחקר הנפש הישראלית, אם אומר לכם, שבני־ישראל אינם מכבדים את שלהם אם אינו מכובד תחילה ע"י נכרים. אפשר שתכונה זו מיוחדת לכל האומות הקטנות, אבל אצלנו היא בולטת יותר.
מצד זה אני חושב יש חשיבות להסתפחות של הספרות העברית לקלוב פא"ן העולמי. אין אני חושב, שבזה די כדי להכנס לספרות העולמית, או כדי להרים את הניבו של יצירתנו הספרותית. התפתחותה של כל ספרות מותנה קודם כל בגורמים פנימיים, לאומיים. אבל אסור לנו להחמיץ הזדמנות, שלפי דעתי, היא יכולה להועיל להתעוררותה של ספרותנו המושפלת.
הרעיון על דבר כניסת הסופרים העברים לקלוב פא“ן נהגה עוד בועידות הקודמות. אני חושב שהטעם העיקרי שלא נכנסו קודם הוא, כמו ברוב המקרים – רשלנותנו. צריך להודות, שגם הפעם נעשה הדבר מתוך דרישות תכופות מצד חברינו בפולין. הם הרגישו עלבון בזה, שבקונגרסים של פא”ן ישנה רפרזנטציה כזו לספרות האידישית והעברית כאילו איננה במציאות כלל. ביאת־כוח ראשונה היתה לנו בשנה שעברה בקונגרס השמיני בורשה. במשך שנה זו בחר המרכז העולמי בלונדון בתור חבר־כבוד את ביאליק. עד עכשיו היה בא־כוחה של ספרות ישראל רק שלום אש. לא לכבוד הריק אנו מתכונים, אלא להכרת קיומה וזכותה של הספרות העברית בתוך שאר הספרויות החיות. הנה עומד להתקיים בעוד ימים מספר באמשטרדם הקונגרס התשיעי, מלבד שני צירינו, סוקולוב ושניאור, מוזמנים עוד כמה סופרים עבריים גדולים באופן אישי. על-ידי זה הם מתחילים להתפרסם יותר בעולם. אולי יקראו גם אחינו וידעו, כי אכן ישנם סופרים עבריים. דבר זה עלול להרים קצת את הפרסטיג’ה של הלשון העברית. הפעולות של קלוב פא“ן העברי הצטמצמו, כנהוג, בעיקר במסיבות כדי לקרב את החברים על ידי פגישות ושיחות בעניני הספרות והסופר. המסיבות לא היו בכל חודש. כל ההתחלות קשות. פרסמנו באורגן העולמי “ידיעות פאין” וגם ע”י חבר הלאומים רשימה של ספרים עבריים הראויים להתרגם ללשונות אירופה. הובטח לנו גם סיוע בפרסום חוברת על הספרות העברית בצרפתית. ארץ־ישראל נעשתה, בטובתנו או שלא בטובתנו, מעין חלון ראוה. צריך לדאוג שהספרות העברית לא תתגולל בחלון זה כצעצוע פסול בפינה מאובקה.
באים הנה כמה מגדולי האומות. טוב יהיה שידעו, כי מלבד האנשים היושבים במשרדי הסוכנות, ישנם אנשים יוצרים תרבות עברית. כידוע גדולי האומות אינם באים הנה כדי ללמוד את השפה האנגלית. כמובן. שדרוש איזה תווּך בלשון זרה, אבל רק תווּך קל. ואני חושב שאחד מתפקידנו הראשונים הוא להודיע לטובי האנושיות הבאים הנה על מציאותנו. בכל אופן אחרים לא יעשו זאת. קלוב פא“ן העברי נוסד על-ידי אגודת הסופרים, אך לפי תקנותיו ולפי אפיו אצל כל עם ועם, הוא אוטונומי, מאחר שהוא כולל סופרים מסוג מסוים. גם מסגרת הקלוב נותנת לו אופי כזה. יכול להיות שהמסגרת הזאת תתרחב. בכל אופן הקונגרסים דורשים זאת ומכינים תקנות חדשות לשם פעולות חדשות. בכל אופן אגודת הסופרים העברים צריכה להיות מעונינת בקיומו של הסופר העברי בכלל. הקלובים העולמיים לפי תקנור תיהם נוהגים קצת הקפדה בקבלת חברים. זאת אומרת, שהחבר הנכנס לקלוב צריך להיות בעל דרגה ידועה, מוכרה בספרות. קלוב פא”ן פונה אל הממשלות ומוסדות חבר הלאומים וכו' ועליו להיות בעל השפעה, ולכן הגבילו כמה הגבלות ביחס לקבלת חברים. אבל הם הניחו למרכזים היחידים לסדר את הפרוצדורה הזאת על פי התנאים המיוחדים של ספרותם. הועד המרכזי של אגודת הסופרים קבע בתחילה רשימה של סופרים שאין שום ערעור עליהם. זו היתה האספה המיסדת של הקלוּבּ. אחר־כך נמסר ענין קבלת חברים חדשים לועד לפי הצבעה רגילה של רוב דעות. אני חושב שדרך זו נותנת את האפשרות לכל סופר הראוי לכך להתקבל כחבר לקלוב, זה בעיקר מה שהיה לי להגיד לכם על דבר קלוב פא"ן הכללי והעברי. ואם תהיינה איזו שאלות. נכון אני להשיב עליהן ככל אשר אוכל.