צאו ממני בנַי! שוטטו בארץ רחבת ידים, להגיד ליעקב מה פעלתי ולהשמיע ביהודה למי עמלתי. כי לא לשמוע מה בפיהם שלחתיכם היום הזה, תהלה ותפארת לא שאלתי; הלא זאת תפארתי, כי לא לריק כליתִי כֹֹחי ולא לתהו בראתיכם. כי הקיסר הגדול, מושל עמים רבים ועצומים, אדונינו מלכנו, רוח אפינו אלכסנדר השני יחי לעד, הושיט לכם את שרביט חסדו, ותקרבו אל הדום כסאו להשתחוות לפניו אפים ארצה. רב לי ולכם בנַי אהובַי, כי מָגִנֵּנו זה בחר בכם ורצה את מעשי, ויגמלני כצדקו, כרחמיו וכרוב חסדיו, בדמותו וצלמו מרֻקע בכסף, לי ולזרעי עד עולם, ותהלתו הוסיף עליו באור פני מלך חיים ותהלתו רצון וחסד!

על כן לא לאסוף תהלות שלחתיכם, כי אם להגיד דברי ליעקב ולהודיע בעמי פעולתי. וידעו העם כֻּלו, איש יהודה ויושב רוסיא, כי לא לאדם טובו לבן איש נחלת שדי ממרומים; כי אם לעמו אשר מקרבו יצא, לצור ממנו חצב ולמקבת בור נקר. כל הנחלים הולכים אל הים, וכל חכמת גבר אל חיק עמו היא שבה ללכת: אשרי העם יודע לשון וספר, מגַדֵּל צאצאיו על ברכי חכמה ודעת! בן משכיל ישַׁמַּח עמו, אָשׁרו אשרם ותהלתו תפארתם, ישמע עמי ויוסף לקח, וישראל תחבולות יקנה, לתת לילדיו חכמה לנעריו דעת ומזמה, לשלוח בניו אל בתי הספר הפתוחים לרוחה בכל עיר ופלך בחסדי הקיסר ירום הודו ותנשא מלכותו, והיה שלום באהליו ושלוה במשכנותיו, והסיר מעליו כל תלונה ולזות שפתים, חסד ורחמים יקדמו פניו, והיה ברכה בקרב הארץ!

יום ד ' י“א סיון שנת אַחַי יִקְחו דָעַת לפ”ק

המחבר

פה קנסטנטין הישנה.