בְּמִצְפֶּה הַנָּהָר צָעֲקָה חוֹחִית

וַחֲבַצֶּלֶת הַלַּיְלָה פָּקְחָה עֵין-פַּחַד;

נוֹדֵד קְרוּעַ-מְעִיל בְּגוֹן הָאֲדָמָה

נָשַׁם אֶל גּוּפוֹ אֶת רוּחַ הַסְּתָו

וְחָצָה מְבוֹאֵי עִירוֹ.

רָאָה, אוֹר הַחַלּוֹנוֹת נוֹטֵף צָהֹב עַל הַנָּהָר

כְּיַיִן עַל שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה. קָרַב,

כָּרַע עָמֹק אֶל הַשָּׁנִים, נוֹשֵׁק

לַאֲהוּבֵי בֵּיתוֹ בִּשְׁקִיפוּת הַמַּיִם;

אַחַר-כָּךְ הִגְבִּיהַּ יָד,

נְטוּל-מִשְׁקָל כְּמוֹ אֲנָחָה,

לְעֵבֶר לִבּוֹ,

אוֹ כִּמְרַגֵּל הַבּוֹחֵן מַפַּת עִירוֹ וְתָר –

חוֹחִית, חֲבַצֶּלֶת, נָהָר.