בִּמְלֹאת שִׁבְעָה לְמוֹת אָבִי

קָם הַנָּהָר הַסּוֹבֵב אֶת הַבַּיִת

וְהָפַךְ פָּנָיו;

אָז יָצָאתִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת כִּי גָּאָה הַנָּהָר

וְאֶת אִי-הַצִּפֳּרִים הֵצִיף;

וּפְנֵי אִמִּי רִחֲפוּ כְּפִרְחֵי-הַצּ’וֹדָא עַל-פְּנֵי תְהוֹם,

עֵת כּוֹכַב יַלְדוּתִי לֹא הִבְהִיק עוֹד.

וְשָׁמַעְתִּי קוֹל: הָסֵר הַחִבּוּק וָלֵךְ

בְּלִי לְהַבִּיט אָחוֹר, כִּי הַבַּיִת יִשְׁקַע אֶל שְׁתִיקַת הַנָּהָר;

וְקָטַפְתִּי מִפִּרְחֵי-הַצּ’וֹדָא שֶׁעָצְמוּ עֵינֵיהֶם לְמַגַּע יָדִי

כְּאָבִי בְּטֶרֶם מוֹתוֹ.